פסק-דין בתיק ס"ע 13815-01-09

1.               התובע, מר מרשי בולוס, הועסק כטבח על-ידי, חברת הנסיכה חיפה - אירועים וכנסים (2006) בע"מ, המפעילה מרכז לאירועים וכנסים (להלן - הנתבעת), מחודש אוקטובר 2007 ועד ליום 6.11.2008. בתביעתו עותר התובע לתשלום זכויות, להן הוא זכאי לטענתו, בגין תקופת עבודתו וסיומה.

דיון  והכרעה

2.               אלה הרכיבים הנתבעים בתביעת התובע: פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, גמול שעות נוספות, שכר עבודה עבור חודש נובמבר 2008, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי נסיעות, פיצוי בגין אי העברת כספים לביטוח מנהלים וכן פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים. בתצהירו ובסיכומיו זנח התובע את התביעה לפדיון חופשה. הנתבעת מכחישה את רכיבי תביעת התובע, למעט זכאותו לדמי הבראה, ובנוסף טוענת לקיזוז תשלום בגין 35 ימי חופשה שקיבל התובע ביתר וכן לקיזוז חלף הודעה מוקדמת, שלא ניתנה לה, לטענתה, על ידי התובע. הצדדים חלוקים בשאלה האם התובע פוטר או התפטר. נדון תחילה בנסיבות סיום העסקת התובע.

נסיבות סיום העסקת התובע

3.               התובע, כאמור, טוען כי פוטר והנתבעת טוענת כי התובע התפטר. נבחן אפוא את גרסאות הצדדים בעניין זה.

4.               גרסת התובע : ביום 6.11.2008, מר אלברט בן-חמו (להלן - מר בן-חמו), השף הראשי ואחד מבעלי הנתבעת, העיר לו על אופן חיתוך הפלפלים וכן העיר כלפיו הערות מעליבות שהוא מעצבן אותו ואף נקט נגדו באלימות פיזית, עת דחף לעברו ארגז ודחף אותו בשתי ידיו אל מחוץ למטבח והורה לו ללכת לביתו.

לאחר התקרית פנה התובע לביתו מבלי שאיש מהעובדים או המנהלים פנה אליו בבקשה שיישאר.

למחרת התקשר אל התובע איגור, שף תפעולי בנתבעת, וסגנו של מר בן-חמו, ואמר לו שיוכל לשוב לעבודה, אך כתנאי לכך עליו להתנצל בפני מר בן-חמו. התובע סירב להתנצל.

 שלושה ימים לאחר התקרית הגיע התובע לנתבעת בכדי להחזיר את מדי העבודה ולקבל את משכורתו. מר בן-חמו התעלם ממנו בבואו, ולא הציע לו לשוב לעבודה. מאוחר יותר התברר לו שאת מקום עבודתו מילא טבח חדש. בעדותו, טען התובע לראשונה, כי בביקורו זה איגור ביקש ממנו שוב להמשיך ולעבוד, ברם גם הפעם התנה זאת בהתנצלות בפני מר בן-חמו (ר' עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 22-24).

התובע ניסה להתקבל למקום עבודה אחר, אך הדבר לא צלח עקב התערבות הנתבעת. ביום 14.11.2008 יצר איגור קשר עם התובע והציע לו לחזור לעבודתו בתנאי שיתנצל בפני מר בן-חמו. בתחילה התובע נעתר להצעה לשוב לעבודתו אך בסופו של דבר ולנוכח תחושת השפלה שחווה, החליט התובע שלא לחזור לעבוד בנתבעת.

בעדותו ציין התובע כי הסיבה בשלה לא שב לעבודה היא הדרישה שהציבה הנתבעת - התנצלות בפני מר בן-חמו, כתנאי לחזרתו לעבודה וכשלשונו "לנשק את היד שזרקה אותי מהעבודה ולזה לא הסכמתי" (ר' עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 13-14).

יוטעם כי גרסת התובע הינה אמינה ומהימנה עלינו.

5.               גרסת הנתבעת : הנתבעת הכחישה את גרסת התובע באשר לתקרית, בעקבותיה הלך התובע לביתו ביום 6.11.2008, אולם, מנגד לא הציגה כל גרסה אחרת להשתלשלות האירועים שקדמה לסיום עבודתו של התובע בנתבעת.

הנתבעת יכולה היתה להעיד את מר בן-חמו או מי מהעובדים אשר נכחו במהלך התקרית במטבח ולהבהיר מה בדיוק אירע, ברם הנתבעת בחרה שלא לעשות כן. כבר נפסק כי משבעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית המצויה בהישג ידו בהיעדר הסבר סביר, המסקנה העולה היא כי לו הובאה הראיה היא הייתה פועלת כנגדו ומשכך ניתן לזקוף אותה לחובתו (ר' ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 614-615 (1993), וההפניות שם).

משהנתבעת לא הציגה כל גרסה נוגדת לגרסת התובע, ומשגרסת התובע הייתה מהימנה עלינו, אנו מקבלים את גרסת התובע בעניין האירועים ביום 6.11.2008 שגרמו לסיום עבודתו בנתבעת.

אומנם, התובע טען כי מר בן-חמו הוא אחד מבעלי הנתבעת בעוד שמר צבניאשוולי טען כי הוא הבעלים הבלעדי (ר' עמ' 13 לפרוטוקול ש' 23-24 ועמ' 19 ש' 19-20), אולם, אין מחלוקת כי מר בן-חמו היה השף ובתפקיד בכיר מאוד וכי התובע היה כפוף לו (ר' עמ' 16 לפרוטוקול ש' 9-12 לפרוטוקול ועמ' 19 ש' 14-22).

מר צבניאשווילי, בעלי הנתבעת, הבהיר כי הוא היחידי שיכול לגרש או לפטר את העובדים (ר' עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 10). הנתבעת לא הוכיחה כי מר צבניאשוולי, שהוא הבעלים, אליבא דנתבעת, פנה אל תובע וניסה לשכנעו לשוב לעבודה. בעדותו, הציג מר צבניאשוולי גרסה חדשה לפיה כאשר התובע הגיע למשרד להחזיר את המדים ניהל עמו שיחה וביקש ממנו לשוב לעבודה (ר' עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 11-13), גרסה זו לא נזכרה בתצהירו ולא נתמכה בכל ראייה אחרת ולפיכך היא נדחית.

6.               מהשתלשלות האירועים עולה, כי התובע גורש לביתו על-ידי מר בן-חמו שהיה בתפקיד בכיר בנתבעת והממונה עליו בעבודתו. אין חולק, כי כבר למחרת היום יצר מר איגור קשר עם התובע, בשם הנתבעת, והודיע לו שיוכל להשיבו לעבודתו, ואולם, תנאי לשיבתו לעבודה הוא כי יתנצל בפני מר בן-חמו, תנאי זה לא הוכחש על-ידי הנתבעת. התובע מאן להתנצל ולכן לא חזר לעבודה. הצבת דרישת ההתנצלות כתנאי לשיבת התובע לעבודה, לא הוכחשה ולא נסתרה על-ידי הנתבעת, ולפיכך אנו מקבלים את גרסת התובע אף בנקודה זו.

7.               האם לפנינו פיטורים או התפטרות או שמא פיטורים בעידנא דריתחא? היסוד של הפיטורים ושל ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי ברור על כוונתו לסיים את יחסי העבודה; עמד על כך כב' הנשיא גולדברג בפסק דין רשת חניונים: